fbpx

איך לשחרר קשר הרסני? איך להתגבר על פרידה? והאם את באמת רוצה להחזיר את האקס?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

יש כמה שאלות שנשים עם דפוס היקשרות חרדתי שואלות אותי, והן חוזרות על עצמן כמעט כל גרסא אפשרית הן: איך להתגבר על פרידה? איך לשחרר קשר הרסני? איך להחזיר את האקס? איך לשחרר את האקס? למה קשה לי להיפרד? איך אני יכולה להתגבר על פרידה?

לבעלי דפוס היקשרות חרדתי קשה מאוד לשחרר קשר זוגי, לא משנה עד כמה הקשר הזה הרסני או לא טוב עבורן. ולא פחות מכך, קשה להן מאוד עם פרידות והם מתקשים להתגבר עליהן, לשחרר את האקס שלהם ולהמשיך הלאה. במאמר הזה אני הולכת לדבר על למה זה כל כך קשה, ואילו טיפים יעזרו לכם בכל זאת לשחרר את הקשר ולעבור הלאה.

למה לבעלי דפוס חרדתי יותר קשה להיפרד או להתגבר על פרידה?

יש מספר סיבות שבגינן לבעלי דפוס היקשרות חרדתי יותר קשה להיפרד או להתגבר על פרידה לעומת בעלי דפוס בטוח או נמנע.

הסיבה הראשונה היא הנטיה של החרדתיים לראות את הקשר ואת בן הזוג שלהם במשקפיים ורודות יותר לעומת המציאות. הרצון והצורך בקשר יגרמו להם כמעט תמיד להקטין את הבעיות והכשלים בקשר ולהעצים את הדברים טובים.

הנטיה הזו מתעצמת אפילו עוד יותר לאחר פרידה. במיוחד אם לא הם יזמו אותה או לא צפו שהיא תגיע.

החרדתי יתגעגע לבן הזוג ולקשר ויהיה מוכן לעשות הכל בשביל להחזיר את האקס שלו מפני שהמנגנון יזכור בעיקר ורק את הדברים הטובים.

אני זוכרת את עצמי אחרי לא מעט פרידות שכאלה, מתענגת על הרגעים היפים, כמהה לחיבוק ולמגע. כל המריבות, הקנאה, הקשיים, ההעלמויות היו נראים לי קטנים ולא משמעותיים. כל הפעמים שבהן הרגשתי חרדה או קנאה או כעס נראו לי שטותיים וקטנים והייתי מוכנה למחול על הכל. הייתי בטוחה שאם רק נחזור להיות ביחד הכל יהיה בסדר.

סיבה נוספת שבגללה לבעלי דפוס חרדתי קשה לשחרר קשר, היא שמבחינתם קשר זוגי הוא דבר מרכזי וסופר חשוב בחיים. מבחינתם להיות לבד זה הרבה יותר גרוע מאשר להיות בקשר לא בריא. ונטישה היא אכזרית יותר מקשר גרוע. לכן הרבה פעמים הם מעדיפים לסבול רוב הזמן, לחיות מתוך רגעים קטנים של שמחה או אושר ולעשות הכל כדי לשמר את הקשר, כי להיות לבד זה מרגיש להם כואב יותר.

סיבה שלישית שבגללה בעלי דפוס חרדתי מתלבטים אם לסיים קשר היא הפחד לפספס. יש בהם תקוה שאם הם ישארו, אולי יצליחו לשקם את הקשר או לשפר אותו. הם מספרים לעצמם שזו רק תקופה רעה ושהיא תעבור. הם פוחדים שאולי הם מוותרים מהר מידי ושיש עוד דברים שאפשר לעשות.

ולבסוף, הם פשוט לא מאמינים שהם ימצאו מישהו אחר. בניגוד לבעלי דפוס בטוח, שמאמינים שהם בעלי ערך ושיש הרבה אנשים שישמחו להיות בני הזוג שלהם, בעלי דפוס חרדתי לא מאמינים בכך. הם פוחדים שאם יעזבו קשר קיים הם ישארו לבד או שלכל היותר ימצאו משהו דומה.

מה קורה בפועל כאשר קשה להיפרד?

כחרדתית היתה לי נטיה ברורה למשוך את הקשרים שלי כל עוד יכולתי. בדרך כלל, ככל שעבר הזמן, המצב שלי ושל הקשר החמיר. הייתי יותר רגישה, יותר קנאית, יותר לחוצה, יותר מפוחדת. ככל שהזמן עבר עשיתי יותר פעולות מחאה, המריבות תכפו והלכו ובסופו של דבר הקשר הסתיים.

לפעמים היה נדמה לי, שבאיזה מקום בתת מודע, אני יודעת שהקשר לא טוב לי, ושאפילו אולי אני מחבלת בו בכוונה כדי שהצד השני יסיים אותו, ויעשה את העבודה בשבילי. ככה גם יכולתי להגיד שעשיתי הכל כדי לשמר את הקשר, ושלא אני עזבתי. למרות שבסופו של דבר האשמתי את עצמי כך או כך.

מה אפשר לעשות כבר עכשיו כדי לשחרר קשר ?

אחת הסיבות שקשה פשוט סתם לקום וללכת נעוצה בצורך אנושי בסיסי שלנו שהוא להימנע מכאב. לכן כל עוד אנחנו מאמינות שללכת זה יותר גרוע מלהישאר, נעשה ככל שביכולתינו לשמר את הקשר.

עלינו לזכור שמה שמשאיר אותנו הם התקוה שדברים ישתנו ופירורי האושר שאנחנו מקבלים. אבל אנחנו יודעים שסופו של הקשר ידוע מראש, רק שטרם הגענו לסף הסבל שהיינו צריכים כדי לסיים אותו.

השאלה היא אם לא חבל על כל הזמן הזה? כמה שנים של סבל בתוך הקשר יטו את הכף? שנה? שנתיים? שלוש? 10 שנות נישואין? הסיבה שרק נדמה לנו שאם נלך עכשיו הכאב הוא יותר גדול היא כי אנחנו לא לוקחים בחשבון את כל הסבל שאנחנו חווינו, חווים ובעיקר נחווה בקשר בעתיד הקרוב והרחוק.

לכן אחת הדרכים העוצמיות שיש לנו היא להגדיל את הסבל כאן ועכשיו ולא לחכות עד שנגיע לנקודה שבה זה יהיה בלתי נסבל. מה עושים? משתמשים בדמיון. מכיון שהמוח שלנו לא מבדיל בין מציאות לבין דמיון, אנחנו יכולים להתחיל לדמיין מה יקרה אם כלום לא ישתנה. איך יראו החיים שלנו בקשר הזה עוד שנה, ושנתיים ועשר. איך זה ייראה אם נתחתן ויהיו לנו ילדים.

ככל שנצליח להשתמש בדמיון שלנו כדי להבין את גודל ההשפעה של קשר הרסני שבו אנחנו נמצאים על העתיד שלנו, ולהרגיש עד עמקי נשמתינו את כל הקושי, הפחד, החרדה והסבל לא רק של עכשיו, אלא גם של כל השנים לבוא, נבין שעדיף לנו ללכת עכשיו מאשר לבזבז זמן יקר מחיינו.

במקביל, עלינו לעבוד ולהשקיע בהעלאת ההערכה העצמית שלנו. נשים עם דפוס היקשרות בטוח מצליחות לעזוב קשר שלא מיטיב איתן, מפני שהן יודעות עד עמקי נשמתן, כי עדיף הכאב הזמני של הפרידה עכשיו וכי הן צופות שהן יצליחו למצוא מישהו אחר שיהיה להן טוב איתו.

אישה בטוחה תעשה הכל כדי לקדם את הקשר ולפתור את הבעיות שבו. אבל במידה והיא תסיק שעדיף לה לסיים, היא תעדיף לשאת את הכאב הזמני של הפרידה תמורת עתיד טוב יותר.

איך להתגבר על פרידה?

פרידה היא תמיד כואבת, לכל אחד. מישהי שאלה אותי פעם אם לבטוחות לא קשה. אבל לא משנה מה דפוס ההיקשרות, פרידה היא כואבת, ולא משנה כמה מנסים לנחם אותנו ולהגיד לנו כל מיני דברים כדי לעודד אותנו, גם אם זה נכון, זה עדיין קשה.

אבל גם ההתמודדות עם הפרידה יכולה להשתנות, תלוי בנקודת ההשקפה שלנו. נשים עם דפוס בטוח יקבלו את הכאב שלהן בהכלה, מתוך הבנה שהוא זמני, והן יתנו מקום לאבל מתוך ידיעה שבסוף כמו השיר של טונה, "גם זה יעבור".

מה שמבדיל בין הבטוחות לחרדתיות זה נקודת ההשקפה. הבטוחה יודעת בליבה שזה יעבור ושיבוא מישהו אחר, בעוד שהחרדתית עלולה למצוא את עצמה מתאבלת במשך חודשים ארוכים, ומתרפקת על העבר. בעיקר מפני שהיא לא מאמינה שמישהו אחר יאהב אותה או שיכול להיות משהו יותר טוב באופק.

בהקשר הזה יש שני דברים שכדאי לך לזכור אם את חרדתית.

הראשון, שיש לך נטיה לצבוע את העבר בורוד בוהק מידי, ולכן, על מנת לאזן, כדאי להתחיל להיזכר באופן אקטיבי בדברים שפחות עבדו בקשר ובסיבות לכך שעדיף שהקשר הסתיים. לא צריך להפוך את בן הזוג לשעבר למפלצת, אבל כדאי להתחיל לאזן את המחשבה.

אני זוכרת שנפרדתי מהחבר הראשון שלי, אחרי חמש שנים של חברות, שהוא זה שעזב אותי וזה ממש לא היה הדדי. אחרי שבוע חשבתי שאם הוא ירצה לחזור אני בטוח ארצה גם. אחרי חודש זה היה יותר בכיוון של אני אחשוב על זה, ואחרי חודשיים כבר אמרתי שאין מצב.

מה שמביא אותי לנקודה השניה. רוב הסיכויים שזה כבר קרה לך בעבר. שכבר חשבת שאיבדת את אהבת חייך ואם זה לא הוא לא יהיה אף אחד. והפלא ופלא. זה עבר בסופו של דבר, ואחרי שהתגברת עליו יש מצב שלא הבנת על מה הייתה המהומה הגדולה ושחבל על כל הזמן שבזבזת עליו. זה הזמן לשלוף את כל הזכרונות האלה ולהזכיר לעצמך שלמרות שזה נראה ככה, זה לא סוף העולם. שהתאוששת בעבר ותתאוששי גם הפעם.

אני מאוד בעד לתת לרגש מקום ולהתאבל כמה שצריך. אבל במקביל לא לשכוח שהשמש עוד תזרח, ולא, זה לא יהיה מהאחוריים של אותו בחור :).

איך להחזיר את האקס?

השאלה הזו חוזרת על עצמה כל כך הרבה פעמים והיא מעציבה אותי עד מאוד, למרות שאני מאוד מבינה מאיפה היא באה.

והפעם אני רוצה לענות על שאלה בשאלה: למה את רוצה בחזרה מישהו שלא רוצה אותך.

על זה טוני רובינס אומר – תגידו תודה למי שעוזב אותכם, מפני שהוא מפנה מקום למי שירצה להיות איתכם.

אני זוכרת שיצאתי עם מישהו חודשיים, אחרי תקופת ארוכה מאוד מאוד לבד, והנה סוף סוף קיוויתי שיהיה לי חבר, אבל הבחור רצה אחרת. אז נכון שהמשפט הזה ניחם אותי באותו רגע, ולמרות שהבנתי אותו עדיין הרגשתי רע. ועדיין, בסופו של דבר, אני צריכה להגיד לו תודה שלא בזבז את הזמן ואת הרגשות שלי.

בסופו של דבר אחרי שבוע שבועיים שהכאב דעך הייתי אסירת תודה שהוא פינה את הדרך. מפני שבשלב הזה כבר הייתי הרבה יותר בטוחה ורציתי מישהו שרוצה אותי גם, באמת.

מיכל פישביין

מיכל פישביין

מדריכה נשים איך לשנות את דפוס ההיקשרות שלהן מחרדתית לבטוחה, וליצור זוגיות ששווה להיות בה.
קאליופי

קאליופי

בכל אחת מאיתנו יש אלילה אמיתית שרק צריכה לצאת החוצה. מטרת העל שלי היא לעורר השראה בנשים לשחרר לחופשי את האלילה שבתוכן. 🌷🌺 🌹

אם בא לך לדבר איתי או לשאול שאלות:

הצטרפי לקהילה שלנו

אהבת? לא אהבת? יש לך שאלה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *