fbpx

הדנית שבתוכנו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

כמעט בכל אישה עם דפוס היקשרות חרדתי, שאני מכירה, יש דנית קטנה, שיש בעברה אמיר כלשהו. אני חושבת שבגלל זה השיח סביבה הוא מאוד סוער.

מי שמשתייכת לדפוס היקשרות חרדתי רומנטי, נקשרת מהר מאוד לגבר שמוצא חן בעיניה. מערכת היחסים נמצאת בראש מעייניה, והיא תעשה הכל על מנת לשמור עליה. הרגישות שלה לניואנסים תכניס אותה לחרדות קשות, עיין ערך הודעת ה "חתיכי" המיתולוגית, והיא תתקיים בתוך הקשר על פירורי האהבה שהיא מקבלת מבן הזוג שלה – על הרגעים הקטנים קטנים של החיבה שהוא אומר לה את מה שהיא רוצה לשמוע.

שלא כמו בצבא, מחנה הדנית נחלק בעיקר לשניים:

הראשון, הן אלה שאומרות שהיא חלשה, נידית, פנטזיונרית. אלה שמתפלאות איך היא לא רואה את הכתובת על הקיר ושאמיר מעדיף את ג'ינגר. נשות המחנה הזה נרתעות ממנה, כי דנית משקפת להן מראה לא נעימה של עצמן. אף אחת לא רוצה שידחפו לה לפנים את הטעויות שלה.

המחנה השני, הן אלה שמגנות על דנית ותוקפות את אמיר. הן אומרות שהיא מהממת ויפה ומוצלחת ושהוא עיוור ומשהו דפוק אצלו. הן מגנות על ההחלטות שלה, וקוראות לה אמיצה על כך שהיא נותנת צ'אנס לקשר ועושה עבודה על עצמה. אלה הן הנשים שמזדהות איתה, מפני שהן יודעות בדיוק איך זה מרגיש.

כל חרדתית מכירה את התחושה הפנימית הזו  – שזה "זה". כי היה חיבור מדהים. כי דיברנו כל הלילה. כי הדייט נמשך ואי אפשר היה להפסיק. כי יש משיכה מטורפת. כי הוא בדיוק מה שרציתי ודמיינתי לעצמי.

המנגנון החרדתי הוא מנגנון שמשתוקק לאהבה, והוא יאחז בכל סימן שיאפשר לו להישאר בקשר. יש לו נטייה לראות בעיקר את הצדדים החיוביים של בן הזוג, וזו הסיבה שדנית, מפחיתה בערך של איתותי האזהרה של אמיר. המנגנון הפנימי שלה פשוט מנמיך אוטומטית את הווליום.

בכל אחת מאיתנו יש דנית קטנה, שפעם הייתה בקשר עם אמיר כזה או אחר. שמשהו היה חסר, וזה היה קריטי, אבל לא יכולנו לשחרר. שקיווינו שאם נהיה טובות וסבלניות ומכילות, הוא ישתנה. אבל כשזה לא קרה, כעסנו והרגשנו מרומות. לכל אחת מאיתנו יש "אמיר" קטן בהיסטוריה שלה. והוא בחור טוב האמיר הזה. רק קצת מתוסבך עם עצמו. מה שהפך את הכל ליותר קשה ויותר כואב.

העניין הוא, שלהתעקש על מישהו בגלל שזה נראה לנו נכון, זה כמו לקנות במבצע שמלה שלא באמת מחמיאה לנו, רק בגלל שהמחיר ממש משתלם. ואז גם להתעצבן כל פעם שאנחנו פוגשות אותה בארון.

אבל לא כל הנשים מתנהלות ככה.

יש נשים שמעריכות את עצמן וחושבות שהן ראויות לאהבה. הן נותנות יחס של בני מלוכה לבן הזוג שלהן ומצפות לאותו יחס בדיוק. הן לא משחקות יותר מיד משחקים. הן אומרות את מה שהן רוצות להגיד בלי פחד. התקשורת שלהן פשוטה, ברורה וישירה.

הן לא פוחדות להגיד את שעל ליבן, מפני שהן לא פוחדות לאבד את הקשר, מפני שיש להן הערכה עצמית גבוהה והן מאמינות שיש הרבה גברים שירצו אותן לקשר רציני.

אלה הן נשים עם דפוס היקשרות בטוח. אלה הנשים סביבנו שלרוב נמצאות בזוגיות טובה. שבן הזוג מעריך אותן והן מעריכות אותו. הן נפרדות אחרי כולן ומוצאות קשר חדש לפני כולן. הן לא מחכות  ולא מצפות שגבר ישתנה. הן גם לא רוצות את זה. הן רואות את הגבר כפי שהוא ואם זה מתאים להן, בוחרות להישאר מתוך מה שיש ולא מתוך מה שאולי יהיה.

הן יודעות שיש אתגרים בזוגיות, שיש על מה לעבוד. אבל הן גם יודעות לזהות מתי להישאר ומתי ללכת. מפני שהן לא שבויות של מנגנון ההיקשרות שלהן.

אני יודעת כי גם אני הייתי פעם חרדתית. גם אני חיכיתי, גם אני הייתי סבלנית ומכילה, גם אני שמתי בצד את הצרכים שלי וגם אני בסוף חטפתי כאפה והרגשתי שמשכו אותי באף ושבזבזו לי את הזמן. אני יודעת כי גם בתוכי הייתה דנית קטנה וגם בהיסטוריה שלי יש כמה "אמירים".

ואני יודעת כי שיניתי את הדפוס שלי לבטוחה.

לקבל ולאהוב את עצמנו כמו שאנחנו זה מעולה. לשנות ולשפר את מה שמפריע לנו זה עוד יותר מעולה.

מיכל פישביין

מיכל פישביין

מדריכה נשים איך לשנות את דפוס ההיקשרות שלהן מחרדתית לבטוחה, וליצור זוגיות ששווה להיות בה.
קאליופי

קאליופי

בכל אחת מאיתנו יש אלילה אמיתית שרק צריכה לצאת החוצה. מטרת העל שלי היא לעורר השראה בנשים לשחרר לחופשי את האלילה שבתוכן. 🌷🌺 🌹

אם בא לך לדבר איתי או לשאול שאלות:

הצטרפי לקהילה שלנו

אהבת? לא אהבת? יש לך שאלה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *