שיתוף ב email
שיתוף ב print

3 דברים שכדאי לנו ללמוד מאופירה אסייג

במוצאי שבת האחרון אופירה אסייג התראיינה אצל דנה וייס ואני מודה שהקשבתי לה מרותקת. לא הכרתי אותה לפני כן, ולא את סיפור החיים שלה. לדעתי היא פשוט דוגמא מהלכת לכמה מהעקרונות שטוני רובינס מלמד, ולכן שווה לראות מה אפשר ללמוד ממנה.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

במוצאי שבת האחרון אופירה אסייג התראיינה אצל דנה וייס ואני מודה שהקשבתי לה מרותקת. אני לא הכרתי קודם מי היא או את סיפור החיים שלה. רק ראיתי אותה בתכנית של שישי ובהתחלה, בדיוק כמו הגברת שהיא מתארת בראיון, לא ממש אהבתי אותה.

אבל עם הזמן, כמו שאומרים, התרגלתי וכן התחלתי להעריך את הישירות שלה ואת האומץ שלה לשאול שאלות נוקבות.

מה שמאוד בלט לי בראיון הזה הוא עד כמה אופירה אסייג היא ממש דוגמא מהלכת לכמה עקרונות שטוני רובינס מדבר עליהם ומה אפשר ללמוד ממנה.

אחריות אישית

טוני רובינס מגדיר אחריות כמצב שבו אם אני אחראי על העולם שלי – אני זה שיוצר אותו.  אני זה לוקח אחריות על מה שיש לי בחיים, על איך שהם נראים. כי אם אני לא אחראי אז מי? טוני אומר שלא משנה מה קורה לי, אני יצרתי את זה ברמה מסויימת. זה יכול להיות ברמה הפיזית של מה שעשיתי  – או בדרך מנטלית- במחשבה שלי.

בהתחלה, זה אולי לא נשמע הכי כיף בעולם אבל זה קריטי. אנחנו למעשה רוצים לאמץ את האמונה שאנחנו אחראים לחיים שלנו, מפני שאחרת אין לנו עוצמה בחיים שלנו. כי אם אני מאמינה שכל התוצאות שיש לי כיום את כל מה שקרה לי, אני חוללתי ברמה מסויימת, אז אני גם בהכרח מאמינה שיש לי את היכולת לשנות את זה, ולעצב את החיים שלי כמו שאני רוצה.

ולמה אני מציינת את כל זה? מפני שאופירה אסייג היא דוגמה מעולה, למישהי שלקחה מאה אחוז אחריות על החיים שלה ושיש הרבה מה ללמוד ממנה.

ממש בתחילת הריאיון עם דנה וויס אופירה אסייג אומרת לה: "לא יכולה להיות פה שאלה שתגמור לי את הקריירה, אם אני אטעה מסימום תהיה עוד כותרת, אבל נתקדם. כי מבחינתה אף אחד לא יכול לקבוע לה חוץ ממנה. זאת המשמעות של אחריות. שרק אני קובעת מה יקרה בחיים שלי.

והגישה שלה, שמלווה את כל הריאיון הזה עוררה בי השראה. לא היה רגע אחד שבו היא דיברה על קשיים או מאבקים שהיו לה בקריירה. לא שמעתי אותה אומרת אפילו פעם אחת שהיא הייתה צריכה לעבור איזו דרך חתחתים של אישה מזרחית מדימונה.

לא! אופירה אסייג עשתה את מה שטוני רובינס אומר שצריך לעשות כדי להצליח. לנקוט בפעולה ולהתמיד.

עוצמה בלתי מוגבלת

בספר שלו "עוצמה בלתי מוגבלת" טוני כותב שההבדל בין אנשים שהצליחו לאלה שלא הוא שאלה שהצליחו נקטו בפעולה. הם לקחו את מה שהיה להם והתקדמו.

ואופירה אסייגה כל מה שהיא עשתה היה לנקוט בפעולות ולהתמיד.

ראשית, היא לקחה את מה שהיה לה והתקדמה. היא החליטה שהיא רוצה להתפרנס בגיל 12, לקחה את הידע שהיה לה, לחפוץ, ועשות גבות ושפם והלכה לעבוד במספרה. היא החליטה שהיא רוצה קריירה ונסעה לתל אביב. היא התגלגלה לספורט ולקחה את זה בשתי ידיים.

ושנית, היא דיברה על ההתמדה שלה בגיוס מרואיינים. טוני רובינס אומר שצריך להתמיד. להתמיד עד מתי? עד שמצליחים. אהבתי את הנחישות שאופירה מפגינה כלפי מרואיינים. איך היא אמרה: "אני עובדת". היא בעצמה מתקשרת ומזמינה אנשים לראיון. היא מסבירה למי שעובד איתה, שמבחינתה "לא" זה רק ההתחלה של השיחה.


לא שומעת ולא רואה

אופרה אסייג אמרה בראיון שהיא לא קוראת ביקורות או טוקבקים. שאם כתבו אז כתבו. "אני לא שומעת ולא רואה".

היא מספרת שהיא הגיעה לספורט במקרה, התחילה את הדרך שלה ב"עולם של גברים". אבל היא לא מתלוננת על היחס. "לא שמעתי אותם" היא אומרת. "הגברתי את הווליום, שמתי את האוזניות והלכתי על הקווים".

ואני רואה נשים נעלבות וכועסות על ימין ועל שמאל על הגברים, על התנהלות לא נעימה שלהם באתרי הכרויות, בדייטים, ואני מבינה אותן. כי גם אני נעלבתי פעם.

לפני שעשיתי תהליך, והיה לי דפוס היקשרות חרדתי, הייתי נעלבת, מתעצבנת ונפגעת כל הזמן. הסיבה היא, שבאופן לא מודע הסקתי שאיך שמישהו אחר מתנהג אלי, זה משליך על הערך שלי. וזה לעומת הדרך שבה התנהלתי אחרי שהפכתי להיות בטוחה. למדתי, שאם אדם כלשהו מדבר אלי בצורה שלא ראויה בעיני, זה מעיד עליו ולא עלי.

המשפט הזה, של "לא שומעת ולא רואה", הזכיר לי את התקופה אחרי התהליך שעשיתי. הפניות, ההתכתבויות והשיחות, לא השתנו. אני פשוט לא ראיתי אותן יותר. אני רק יכולה לדמיין איך מישהו אומר לאופירה אסייג, בואי אלי הביתה לדייט. איך היא מתפוצצת מזה מצחוק ואומרת לו סע מותק. אני מהמרת שהיא לא הייתה נעלבת או מתעצבת, היא פשוט הייתה מתקדמת הלאה, מבלי שזה יטריד אותה לעוד שניה.

איך היא אומרת על טוקבקיסטים?  כתבו, אז כתבו. אני יכולה להיות אחראית על מה שאחרים מרגישים?
ואני אוהבת את זה!

אופירה אסייג: "הגברתי את הווליום, שמתי אוזניות והלכתי על הקווים"

אמונות מגבילות

כמה עוצמה פנימית צריכה להיות לאישה שגדלה בבית דתי עם חינוך דתי להחליט מה היא רוצה לעשות בחיים שלה. ליצור מערכת של אמונות וערכים משלה, שהלכה נגד הסביבה שלה. אופירה אסייג לא הייתה שבויה של מערכת הערכים והמוסכמות של הסביבה שלה. מוסכמות שמישהי אחרת היתה יכולה לראות בקלות כמגבלות.

היא החליטה שהיא לא רוצה לא להתחתן צעירה, להיתקע על הילדים בבית ולהסתכל על התקרה. היא רצתה קריירה שמעניינת אותי. היא הייתה מחוברת למה שהיא רוצה ולמה שהתאים לה. לא למה שהסביבה הכתיבה לה שצריך להתאים לה.

היכולת לקרוא תגר על המוסכמות בבית הספר למרות שהעיפו אותה פעם אחר פעם, כי זה לא התאים לה. להתגייס לצבא, לעזוב את דימונה, לעשות מה שהיא מצאה לנכון, לחיות לפי הערכים של עצמה, להסתכל מסביב ולראות מה אני רוצה ולהשיג את זה. זו יכולת שראוי שכל אחת מאיתנו תאמץ.

כמה בנות גדלו איתה בדימונה? כמה מהן חשבו כמוה בלב אבל לא העזו? כמה אנחנו אומרות לעצמנו קודם כל מה אני לא יכולה, במקום מה כן? כמה אנשים כל כך עסוקים במה שלא אפשרי ומה שלא בסדר, לעמת מה אני רוצה ואיך אני אשיג את זה?

אחד המאפיינים של האנשים המצליחים בעולם, הוא שהם לא שבויים בקונספט של מה שנראה אפשרי. הם יוצרים את מה שאפשרי אצלם בראש ולא צריכים אישור מהסביבה כדי לממש את זה.

אופירה אסייג החליטה מה היא רוצה להיות, ולא מה נראה סביר שהיא תהיה.

מילה לסיכום

דבר אחד היה לי עצוב. היא אמרה שיושבים לה דברים על הלב ושהיא לא חולקת אותם עם אף אחד. זה נשמע לי קשה ובודד והיה נדמה לי שאולי היא מחפשת את הדרך לעשות גם את זה.

בדבר אחד אני בטוחה : מה שהיא רוצה להשיג – היא תשיג ! כי האדם היחיד שקובע לאופירה מה היא יכולה ומה לא – זאת אופירה.

וזה משהו שבעיני צריך לקחת ממנה בשתי ידיים.

מיכל פישביין

מיכל פישביין

מדריכה נשים איך לשנות את דפוס ההיקשרות שלהן מחרדתית לבטוחה, וליצור זוגיות ששווה להיות בה.
קאליופי

קאליופי

בכל אחת מאיתנו יש אלילה אמיתית שרק צריכה לצאת החוצה. מטרת העל שלי היא לעורר השראה בנשים לשחרר לחופשי את האלילה שבתוכן. 🌷🌺 🌹

אם בא לך לדבר איתי או לשאול שאלות:

הצטרפי לקהילה שלנו

אהבת? לא אהבת? יש לך שאלה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *