fbpx

5 דברים משותפים לדנית ולניר מחתונה ממבט ראשון

דנית וניר המקסימים מחתונה ממבט ראשון, לימדו אותנו היטב איך נראה ומרגיש דפוס ההיקשרות החרדתי. שניהם היו מושקעים בקשר, אופטימיים, ומכילים. מבחוץ, זה אפילו נראה שהם בני הזוג האידיאלים והיה לנו נוח להאשים ולבקר את אמיר ואת הגר בהתנהלות שלהם.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

חתונה ממבט ראשון, נתנה לנו הזדמנות ללמוד ולהעמיק על דפוסי ההיקשרות הרומנטיים דרך המשתתפים שלה. החלטתי להקדיש את סיום העונה לרענון של דפוסי ההיקשרות, מנגנוני ההיקשרות ואת הדרך שבה הם משתקפים דרך המשתתפים.

דנית וניר המקסימים מחתונה ממבט ראשון, לימדו אותנו היטב איך נראה ומרגיש דפוס ההיקשרות החרדתי. שניהם היו מושקעים בקשר, אופטימיים, ומכילים. מבחוץ, זה אפילו נראה שהם בני הזוג האידיאלים והיה לנו נוח להאשים ולבקר את אמיר ואת הגר בהתנהלות שלהם.

העניין הוא שצריך שניים לטנגו. לדנית וגם לניר, יש חלק משמעותי בדרך שבה התנהל הקשר שלהם. רק שבשונה מרוב המבקרים שלהם, והיו לא מעט, אני טוענת שמה שהשפיע על ההתנהלות שלהם הוא המנגנון החרדתי שלהם, שאותו הם לא מכירים ולא מודעים אליו, ולמרות מה שהם חושבים, הוא זה שניהל אותם.

מה קורה מאחורי הקלעים של המנגנון החרדתי?

1. היקשרות מהירה

בעלי דפוס היקשרות חרדתי נקשרים מהר מאוד לאנשים שמוצאים חן בעיניהם. אפילו בין ליל מאיזה דייט מדהים שהיה להם. מהרגע שהמנגנון החרדתי "מתביית" על מישהו, הוא יהיה עסוק בו, יחשוב עליו ללא הרף וידמיין אותם ביחד. במצב הזה, ההתאהבות היא יותר הפנטזיה או הרעיון מאשר באדם עצמו.

הבעיה היא, שהמוח שלנו לא עושה הבחנה בין דמיון למציאות, ומבחינתו, ההתאהבות היא אמיתית.

ברמת ההיגיון, יהיה לחרדתי הסבר משכנע למה זה קרה. היה לנו דייט מדהים, הייתה לנו תקשורת נהדרת, היה לנו דייט שנמשך שעות/ימים, יש משיכה מטורפת, יש בינינו התאמה מעולה…

דנית שהתאהבה באמיר, מספרת שבירח הדבש היא ואמיר בילו הרבה יחד, עשו הרבה דברים ויהיה להם כיף. זה מעולה, אבל זה לא מספיק בשביל להכיר. היכרות לוקחת זמן, גם שלושה חודשים הם לא מדד. הרבה פעמים אנשים מגיעים למשבר בקשר אחרי חצי שנה ואפילו שנה, בגלל שהם מגלים בבן הזוג דברים חדשים.

הכרות של שבועות בודדים מספיקה בשביל לרצות לבחון את הקשר, להעמיק אותו, ולהמשיך אותו, אבל עדיין לא בשביל להחליט למסד אותו. דנית מתאהבת באמיר כבר בירח הדבש ומבחינתה הם כבר זוג. ההסבר שלה הוא שהם  "התחתנו", היא אפילו בודקת איך הוא שמר אותה בטלפון ורוצה שהוא ישמור אותה עם שם המשפחה שלו.

תכנית טלויזיה וחתונה מזוייפת הם לא סיבה מספיק טובה לרצות את הקשר ולהתאהב, בדיוק כמו שיחה טובה או דייט מעולה.

המנגנון החרדתי מחובר פחות למה שקורה במציאות ויותר למה שקורה בתוך עצמו.

2. פחד לאבד את הקשר

פחד מנטישה הוא משותף לדפוס החרדתי ולדפוס הנמנע. ההבדל ביניהם מתבטא בעיקר באסטרטגיה שבה הם נוקטים כדי להתמודד איתו.

המנגנון של הדפוס החרדתי, לא רוצה שיעזבו אותו, ולכן הוא הוא עושה הכל על מנת לשמור על הקשר. אחת הפעולות של המנגנון היא להעלות את מושא האהבה על נס, ולהתעלם מהנקודות הבעייתיות של האדם ושל הקשר. מבלי שהחרדתי יודע או מבין, המנגנון שלו פשוט מנמיך את הווליום של איתותי האזהרה.

באחד הראיונות דנית אמרה ש-10 ימין לאחר ירח הדבש אמיר אמר לה שהוא לא נמשך אליה. אמיר גם אומר את זה. באותה כתבה, דנית מספרת שהיא הרגישה מרומה כשהיא ראתה שאמיר שיתף את זה כבר בירח הדבש. ונשאלת השאלה – אם שבועיים לתוך הקשר כבר ידעת, איך זה שהרגשת מרומה?

והתשובה היא, שהמנגנון שלה המעיט בערך של זה. מי מוכנה לצאת גם גבר שבועיים ואז לשמוע ממנו שהוא לא נמשך אליה ואז להמשיך ולהישאר ולהיאבק בכל הכוח?

למנגנון החרדתי יש הסבר ברור ומפורט להתעקשות הבלתי נלאית שלו להישאר למרות הכל. הזמן הנעים שהם בילו יחד, שהיה להם כיף בתור חברים, הנוכחות של המצלמות, הלחץ של התוכנית. כל אלה, מספיקים בשבילה להישאר, כי אחר כך כנראה זה ישתנה. דנית אומרת על אמיר שהוא מופנם ושקט ואני הדומיננטית, אז אני צריכה לדאוג לו ולתת לו את המרחב. גם על החבר הקודם דנית אומרת, לא ראיתי את הסימנים, אבל כנראה היו…

ודנית לא לבד. ניר, בדיוק כמוה, מתעקש ורוצה את הגר למרות שיש סיטואציות שהן ממש קשות לצפייה. היא מדברת אליו בצורה גסה, מתעלמת ממנו, ממש רואים שהיא יכולה לחייך לאנשים אחרים, אבל לא אליו. אבל גם לניר יש הסבר פשוט – ראיתי את החומות וראיתי את האדם שמאחורי החומות.

המנגנון החרדתי מאמין שאם רק ניתן מספיק, ונכיל ונחכה –  אז הצד השני יתרצה ויפתח אלינו.

גם לאחר סיום העונה שניהם מגנים על הדרך שלהם. דנית אומרת: ראיתי דנית סובלנית ששמה אגו בצד, וגם ניר אמר שהוא שם את האגו בצד.

אבל יש לשים את האגו בצד ויש להיות רק עבור צד אחר ולוותר על המקום שלך בקשר ולקבל כל סוג של יחס מבן הזוג.

3. התנהגויות מחאה

האם המנגנון החרדתי מכיל עד אין קץ? המנגנון מכיל עד שהוא מרגיש איום על הקשר. כל עוד יש תחושה שהקשר מתנהל טוב ושהם מרגישים יחסית בטוחים, הם יכילו את הצד השני לטובת העתיד הורוד לכאורה. אבל אם הם מרגישים שיש איום על הביטחון שלהם בקשר, יתחילו התנהגויות המחאה.

דנית שולחת לאמיר הודעה בווצאפ "חתיכי", עוקבת מתי הוא מחובר, וכשאמיר לא עונה, המנגנון שלה יוצא להפגנה. ניר נעלם להגר באמצע בילוי במסעדה, וגם בסוף שבוע זוגות הוא "עושה סצנה", אחרי שהוא מנסה לדבר עם הגר ולא מצליח.

צריך להבין. מה שנראה מבחוץ כ"סצנה", מבחינת החרדתי הן פשוט בלון שמתפוצץ. זה השלב שבו הם לא יכולים לשאת יותר ואז כל ההכלה לכאורה יוצאת החוצה. ולמה הכלה לכאורה? כי הם מכילים בשביל. בשביל הקשר, בשביל לתת מרחב, בשביל שבעתיד הם יקבלו על זה תמורה.

אבל כשהם מרגישים שאין תמורה בעד האגרה, הם שולחים את ההוצאה לפועל.

4. תקשורת עקיפה

מכיוון שהחרדתי פוחד לאבד את הקשר, יש לו קושי ביצירה של תקשורת ישירה. בזמן שאנשים עם דפוס בטוח מדברים על מה שמפריע להם בזמן אמת, החרדתיים הולכים על ביצים, ולרוב התקשורת שלהם עקיפה או מהוססת והם לא מביעים את מה שהם מרגישים או את מה שהם רוצים.

כשאמיר שותק, דנית מעירה על זה פה ושם. היא שואלת אם הוא בדרך כלל ככה, אבל היא לא עוצרת ואומרת לו עד כמה זה מפריע לה. ניר מנסה לדבר עם הגר, אבל מרוב שהוא זהיר זה מעצבן אותה עוד יותר. במקום לספר לה איך הוא מרגיש, הוא גם שואל אותה אם היא "בדרך כלל ככה".

אני יכולה לספר, שהיה לי מקרה דומה לזה של דנית. יצאתי עם בחור לכמה דייטים, הוא מצא חן בעיני, נפגשנו כמה פעמים ביוזמתו, אבל הוא לא ניסה לנשק אותי או להתקרב פיסית.

בשלב הזה, אם הייתי חרדתית, זה היה מפריע לי אבל כנראה לא הייתי פותחת איתו על זה שיחה. הייתי מדברת על זה עם חברות, תוהה אם המפגשים האלה הם דייט או סתם משהו ידידותי, מתעסקת בזה, עוברת על כל פרט קטן, מחפשת רמזים, נכנסת לסרטים ואולי אפילו מנסה לקדם משהו בעצמי.

הייתי ממציאה לעצמי תירוצים, כמו: אולי הוא ביישן, אולי הוא מכבד אותי, אולי הוא רוצה משהו רציני ולכן מתקדם לאט. ואם זה לא היה קורה, כנראה הייתי נשארת איתו בקשר, מתוך ציפייה שאם גם נהייה רק ידידים, בסוף יצא מזה משהו.

למזלי, בשלב הזה כבר הייתי אחרי שעשיתי הרבה מאוד עבודה בלהפוך את עצמי מחרדתית לבטוחה. לכן במקום לחכות ולקוות, יצרתי איתו תקשורת ישירה. עדינה, אבל ישירה.

היה לי ברור, שעם כל הכבוד לזה שחשבתי שאנחנו מאוד מתאימים, אם הוא לא מעוניין בקשר רומנטי אני מעדיפה להמשיך הלאה למישהו שכן רוצה.

5. להישאר בכל מחיר

באחת מסדנאות הזוגיות הרבות שעשיתי, אמרתי למאמנת שבקשרים קודמים הייתי מושכת את הקשר עד שזה כבר היה בלתי נסבל, שלא הייתי מוכנה לוותר. אותה מאמנת אמרה לי שזו תכונה טובה.

בראיה לאחור, זו אולי תכונה טובה ברמת העיקרון. להישאר ולהשקיע בקשר ולהתגבר על הקשיים שכל קשר מציב זו באמת תכונה נהדרת.

אבל להישאר בקשר כי אני מושקעת או כי אני פוחדת להיות לבד זה לא סיבה מספיק טובה. להישאר בקשר שבו אני מוותרת על עצמי, על הרצונות ועל הצרכים שלי ומכילה את הצד השני בשביל עתיד ורוד כלשהו שהוא שאולי יקרה, זו סיבה גרועה.

ניר לא מוותר על הקשר אפילו אחרי חודשיים של הכרות שבהם שום דבר לא משתנה בצורה משמעותית וחי על רגעים קטנים של אושר. יום לפני הפרידה להחלטה הגר עדיין מתנהגת אליו בגסות רוח. הוא אפילו אומר – בשביל מה אני צריך את זה? אבל אחרי כל ההשקעה הזאת קשה ללכת. הוא נאחז בשביב האחרון של התקוה, שכאשר יכבו המצלמות הגר תשתחרר.

גם דנית, חושבת משום מה שהמצלמות משפיעות על המשיכה של אמיר כלפיה ובוחרת להישאר. כי אם משכתי עד עכשיו, למה לוותר? המנגנון רואה בעיקר את מה שטוב וקשה לו ללכת.

למנגנון החרדתי יש היגיון משלו. ולפעמים עד שלא נותנים לו בעיטה חזקה בישבן, הוא נשאר ונשאר ונשאר…

דנית וניר שניהם אנשים אינטליגנטיים. ניר בחור מוכשר ורב תחומי ודנית עורכת דין והתפקיד שלה בחיים זה לא להאמין לכל אחד. אבל בסופו של דבר זה לא ענין של שכל, אלא של מנגנון.

מיכל פישביין

מיכל פישביין

מדריכה נשים איך לשנות את דפוס ההיקשרות שלהן מחרדתית לבטוחה, וליצור זוגיות ששווה להיות בה.
קאליופי

קאליופי

בכל אחת מאיתנו יש אלילה אמיתית שרק צריכה לצאת החוצה. מטרת העל שלי היא לעורר השראה בנשים לשחרר לחופשי את האלילה שבתוכן. 🌷🌺 🌹

אם בא לך לדבר איתי או לשאול שאלות:

הצטרפי לקהילה שלנו

אהבת? לא אהבת? יש לך שאלה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *